פעם רציתי לייצג את העולם, לשחק את המשחק, עם שטרות כסף, תלושי משכורת, לעסוק ברשות ולתאר מבחוץ.
למדתי פוטושופ, אינידיזיין, פרי הנד, אילוסטרייטור, למדתי קומפוזיציה ועימוד, עבדתי בבית דפוס, על מכונת קיפול, על מכונת ביטים, ייצרתי המון ספרים פגומים להוצאות ידועות, הושפלתי על ידי המעמד ההוא, זה היה המרקס שלי,
רציתי לייצג את העולם מתוך המעמד, בתשלום.
ואז פחדתי,
אי אפשר באמת לצאת מן המעמד.
ומאז לא באמת עבדתי.
היום אני אמא, כבריחה, כמחאה, אני אמא לתאומה ותאום, כמעמד, כהתנפצות של נורמה,
אני לא עובדת, גם כמעמד וגם כתירוץ.
מחליטה להיות בלתי מובנת לכל מי שלא שואלת, והן לא משתדלות, שלא לשאול, נראה לי.
אני לומדת, כי זה המסלול
וזו החובה
כאמא,
למעמד,
אחרת אהיה מובנת וזה כבר סיפור, לא מציאות, אולי אצל פרידן, או דה בובאר.
אני לומדת להיות מורה, כי אמא לא לומדות, רק מקשיבות, באוטובוס, ברחוב, בטיפת חלב
ואז עושות, או לא עושות.
אז אני לומדת שחרור
ושפת סימנים
אני לומדת יחסי כוח
אני לומדת תהליך
אני לומדת את המעמד
את הייצוג.
אני רוצה ומוכנה לחזור
טוב
ותודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה