הילדה מפנימה את תפקידה החברתי
בתמונה זו, הילדה ממשיכה והופכת את עצמה לרובוטית כל יכולה שעושה את כל תפקידיה החברתיים של האם.
הילדה לוקחת על עצמה את התפקיד החברתי של האם, היא מסמנת את התפקיד החברתי כגורם לעצב של האם, אבל היא אינה מתנגדת לו אלה מבקשת להשתתף עם האם בנטל.
בלי לדעת, הילדה משכפלת את התפקיד האמהי. זהו תהליך מעגלי שבסופו הילדה תהיה אם עצובה ומדוכאת.
הספר אינו מסתיים בכך, הספר מציב את הפתרון של שיתוף בדיכוי וחלוקת הנטל כפתרון שולי, אחד מבין פתרונות רבים, יפים אך לא יעילים.
הייתי רוצה להציב את ההתנגדות כפתרון נוסף,
האם תמונות בהן הילדה מארגנת הפגנות, או נחה יחד עם האם לא הולכות רחוק מידי? האם תמונות כאלו צריכות להיות מיוצגות ברצף הפתרונות המדומיינים של הילדה או ב"פתרון הנרטיבי של הספר, הבוגר והחיצוני, ה"פתרון" שאני ממציאה לילדה, ולא שהיא כביכול ממציאה לעצמה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה