27.9.11

מוגדלת


דרכך, אגדל עד שכל התפרים שאיחדו את בגדי יפרמו ואשאר עירומה, מעוטרת שיפולים עגלגלים, מקושטת בליטות שוקקות חיים. כל הרהיטים המקובעים ידחקו אל פינות החדרים בחריקה איטית, אני אמלא את כל החדר בי, בך. אמלא את חדר המדרגות על מודעות ועד הבית הצהובות, את תיבות הדואר, אדניות פלסטיק דמויות חימר סדוק. אני אנזול אל תוך חלל הרחוב, אמלא את האוויר, אשב בּוזמנית על כל מושבי האוטובוסים, כל המושבים ליד החלון, ליד הנהג, חורי האוורור, אמלא את כל חורי הכרטיסיות, הפיות המפהקים. אתפוס את כל התורים בכל המשרדים הממשלתיים, בכל קופות החולים, בכל הסופרים והסופּרפאָרמים. חיי ירחשו בכולם וחיי כולם ירחשו בי. אני אשב על השָלָטים המוחבאים בכל הספות בכל הבתים ושוב איש לא יזפזפ להנאתו בין ערוץ לערוץ. קפלי בטני ימלאו את כל דלפקי המועדונים, מקררי הבירות האורגניות ולא יהיה עוד מקום להתנחמות אלימה. שדי העצומים יתפחו, יתפשטו לכל עבר. הררי פטמות בלב ישראל, יטילו צל זהה על תל אביב רבתי ואור שמש יבליח בין נשימותי.

קול נשימותי ישמע באוזני הנדחקים סביב שולי גופי האינסופי, האדמה תנוע, תשנה צורתה בכל התמתחות בכל גירוד עצבני. אני אנשום את אוויר כל העולם, אחלֵה בכל הווירוסים, אתחסן בכל החיסונים. הגזים הרוחשים בבטני ישתחררו אל קיבת כולם, הרעב יקרקר בטבורי כל הנשים, דמעותי יהיו דמעותיהן, אני אבכה אותן, נהרות יחרצו סימני מתיחה סביב ירכיי, אני אבכה אותן והן תבכנה אותי. הן תגדלנה איתי, בתוכי, אני אשלוט בכל והן תשלוטנה בי. אני אתפשט ואתרחב, אהיה כל ארץ, אהיה פיצוץ אוכלוסין, אהיה מגפה. אני אדע כל שפה, כל ניב ובכולם אשתוק את עוצמתי. לא אדבר עוד, לא אמלמל לעצמי, לא אצרח את זכויותי, לא אתרץ תירוצי איחור מקוריים, לא אקריא שירה בינונית, לא שקולה, לא ערוכה, לא אספר לה על היום שהיה. שוב לא יהיה לי צורך שתקשיב לי, שוב לא אצטרך מילים כדי להפנות את תשומת לבם אל נפשי.

דרכי תגדלי וכל התאים שמחברים את גופי יפרמו בצאתך, אשאר עירומה, נושאת ביד מותשת אותך מעוטרת צמיגי עור רכים, שוקקת חיים. כל הרהיטים ידחקו לפינות החדרים, יצבעו מחדש, יפנו לגודלך הקט כל מקום אפשרי. כל החדר יתמלא בך.

ׁ(נכתב מספר חודשים לפני הכניסה להריון)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה