היום בבוקר שלחתי את הספר לבית הדפוס!
בשבועות האחרונים עבדתי במרץ על כתיבת הספר, ציורו ועריכתו.
לצערי לא הצלחתי להתמיד בהצגת תהליך התהוותו של הספר בבלוג ובפייסבוק (ייתכן שעוד אפרסם סוגיות שעלו בעת הכתיבה והציור באופן רטרואקטיבי)
במהלך שבניתי ניסיתי לשבור את הבלעדיות שיש לכותבת על תהליך היווצרותו של ספר, ביקשתי לוותר על פריווילגית ההילה. רציתי ליצור ספר ילדות שלא רק התמה שלו פמיניסטית, אלא גם תהליך היווצרותו.
תהליך שונה שמנסה לשבור נורמת עבודה שלה הורגלנו דורש מאיתנו זמן רב יותר, גמישות ואורך רוח.
לא הצלחתי לעמוד במשימה באופן מוחלט, לבסוף "נשברתי", סגרתי את החלון וסיימתי את תהליך כתיבת הספר לבדי, מתוך רצון לחסוך זמן ולהתייעל.
הגעתי למסקנה אותה ידעתי עוד מקודם- אין בפעילות פמיניסטית יעילות או חיסכון וכנראה שזה גם מה שכל כך נכון בה.
בהמשך לתפיסת עולם זו, אני מצרפת את כל הספר בקבצי תמונה
אתן מוזמנות להשתמש בכל דרך שתראו לנכון, כל עוד היא מכבדת נשים, ילדות, אמהות ורגשות.
וכמובן, שאשמח אם ימשיך להתקיים תהליך של חשיבה, דיון ושינוי.
תודה לכולכן שהייתן פה.
כריכה אחורית:
בשבועות האחרונים עבדתי במרץ על כתיבת הספר, ציורו ועריכתו.
לצערי לא הצלחתי להתמיד בהצגת תהליך התהוותו של הספר בבלוג ובפייסבוק (ייתכן שעוד אפרסם סוגיות שעלו בעת הכתיבה והציור באופן רטרואקטיבי)
במהלך שבניתי ניסיתי לשבור את הבלעדיות שיש לכותבת על תהליך היווצרותו של ספר, ביקשתי לוותר על פריווילגית ההילה. רציתי ליצור ספר ילדות שלא רק התמה שלו פמיניסטית, אלא גם תהליך היווצרותו.
תהליך שונה שמנסה לשבור נורמת עבודה שלה הורגלנו דורש מאיתנו זמן רב יותר, גמישות ואורך רוח.
לא הצלחתי לעמוד במשימה באופן מוחלט, לבסוף "נשברתי", סגרתי את החלון וסיימתי את תהליך כתיבת הספר לבדי, מתוך רצון לחסוך זמן ולהתייעל.
הגעתי למסקנה אותה ידעתי עוד מקודם- אין בפעילות פמיניסטית יעילות או חיסכון וכנראה שזה גם מה שכל כך נכון בה.
בהמשך לתפיסת עולם זו, אני מצרפת את כל הספר בקבצי תמונה
אתן מוזמנות להשתמש בכל דרך שתראו לנכון, כל עוד היא מכבדת נשים, ילדות, אמהות ורגשות.
וכמובן, שאשמח אם ימשיך להתקיים תהליך של חשיבה, דיון ושינוי.
תודה לכולכן שהייתן פה.
כריכה אחורית:
הפן האידאולוגי מרתק, וכך גם כמה מהרגעים היפים של הסיפור הזה. בהצלחה, שיפגוש המון אנשים בדרך.
השבמחקשלום לך,
השבמחקאני חושבת שבספר יש רצון מאד גדול שהילדה תצליח להוציא את אימה מהדיכאון, אבל בדרך, בלי לשים לב היא לוקחת את האחריות על הדיכאון - וזו טעות.
היא לא יכולה להיות קוסמת ולהוציא את הדיכאון מאמה, את זה צריכות לעשות תרופות.
אני חושבת שהכיוון צריך להיות הרחקה של הילדה מהדיכאון של אמא - כיון שהיא לא אשמה בו (אפילו אם זה דיכאון אחרי לידה)
מה יקרה אם היא לא תצליח להוריד את אימה לגינה? היא תרגיש כשלון?
אמא עצובה אבל אני שמחה ואני יכולה לרדת לגינה לבד,, יש שם הרבה אמהות! (כדי שלא תהיה לבד בגינה)
לאמא אין חברים אבל לי יש!
ורק לקראת סוף הסיפור להצליח לשחק בקלפים עם אמא, לבשל איתה - דברים קטנים שיש סיכוי שהיא תצליח.
בהצלחה, דנה
הנושא מאוד חשוב, יש הרבה מתיקות בסיפור ובאיורים ואת כותבת בכישרון רב, אבל אני מסכימה עם דנה. הילדה בסיפור היא ילדה הורית שלוקחת על עצמה את הנטל לשמח את אימא שלה. העולם של האימא - והחוויות שלה הנשמעות בקול רם - חודרים בצורה מוגברת לעולם של הילדה, ולא מותירים מקום לעולם הילדי שלה, כולל העצב האישי שלה, שקשה לגעת בו כאן - העצב על כך שאימא, הדמות שאמורה להיות שם ולהחיות אותה - עצובה. חשוב בעיניי שהתמונה הסוגרת את הספר תהיה של הילדה ושל עולמה. אולי בעצם קהל היעד של הספר שכתבת הוא אימהות ולא ילדים...?
השבמחקכל הכבוד על הכישרון, הרעיון והתעוזה, ובהצלחה בהמשך הדרך
נ.ב. אולי יהיה לך מעניין לקרוא את הספר "ילדה לבדה" של אורה אייל, שהנושא שלו אחר, אבל נוגע באופן מוגן בחוויית הלבד של ילדה שמרגישה שאיש לא שם בשבילה
השבמחק